למה בישראל מאמינים שסיגריות אלקטרוניות מזיקות יותר מסיגריות רגילות

בעשור האחרון השתרשה בישראל אמונה עמוקה שלפיה סיגריות אלקטרוניות מסוכנות יותר מסיגריות רגילות. לא מדובר בתחושה שולית, אלא בעמדה רווחת בציבור, בתקשורת ואף בקרב גורמים מקצועיים.

האמונה הזו לא נולדה בגלל מחקר מכריע אחד. היא תוצאה של צירוף של אירועים דרמטיים, כשל תקשורתי מתמשך וחוסר הבחנה בין מוצרים שונים לחלוטין.

כדי להבין מאיפה זה הגיע, צריך לחזור לאירוע אחד שטלטל את עולם האידוי כולו, ולבחון מה באמת קרה שם ומה הציבור בישראל שמע בפועל.

פרשת מחלות הריאה בארצות הברית

בשנת 2019 דווח בארצות הברית על גל של פגיעות ריאה חמורות בקרב צעירים. האירוע כונה EVALI וזכה לסיקור תקשורתי עצום.

הכותרות דיברו על צעירים מאושפזים, על מקרי מוות ועל קשר ישיר לסיגריות אלקטרוניות. בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, המסר עבר בצורה פשוטה וחדה: אידוי גורם לנזק ריאתי חמור.

אלא שכאן בדיוק נוצר הפער בין המציאות לבין התודעה הציבורית.

מה באמת נמצא במחקרים

בדיקות מעבדה וחקירות רפואיות שבוצעו לאחר האירוע גילו תמונה שונה לחלוטין. מרבית מוחלטת של מקרי הפגיעה לא היו קשורים לנוזלי אידוי ניקוטין רגילים.

הם היו קשורים לשימוש במחסניות קנאביס לא חוקיות, בעיקר כאלה שיוצרו בשוק השחור. החומר המרכזי שנמצא כמעט בכל המקרים היה ויטמין E אצטט.

ויטמין E בהקשר הנכון

ויטמין E הוא חומר מוכר ובטוח כאשר צורכים אותו דרך מזון או משתמשים בו בקוסמטיקה. הבעיה מתחילה כאשר החומר הזה מחומם ונשאף לריאות.

ויטמין E אצטט הוא חומר שומני שאינו מתנדף כמו פרופילן גליקול או גליצרין צמחי. כאשר הוא נכנס לריאות, הוא עלול לצפות את נאדיות הריאה ולגרום לפגיעה חמורה בתפקוד הנשימתי.

בשוק השחור האמריקאי, השתמשו בו כחומר חיתוך זול למחסניות THC, כדי לדמות שמן קנאביס סמיך ואיכותי. מדובר היה בתופעה לא חוקית, לא מפוקחת, וללא קשר לעולם האידוי המסודר.

איך הכל התערבב בתודעה הציבורית

בשל הסיקור המהיר והדרמטי, לא נעשתה הבחנה ברורה בין אידוי ניקוטין לבין אידוי קנאביס. לא הוסבר ההבדל בין נוזלים מפוקחים לבין חומרים מזויפים. לא הובהר שמדובר במוצרי שוק שחור.

בישראל המסר התקבל בפשטות מסוכנת: סיגריות אלקטרוניות גורמות למחלות ריאה.

הציבור לא נחשף לתיקון, להבהרה או לנתונים המאוחרים יותר. הרושם הראשוני הפך לאמת מוחלטת. האמת? זה לא מפתיע.

הקונטקסט הישראלי

עוד לפני פרשת ויטמין E, אידוי נתפס בישראל כתחום חדש, לא ברור וחשוד. מערכת הבריאות נקטה בגישה שמרנית וזהירה, אך עם הזמן הזהירות הפכה לעמדה חד משמעית.

כאשר המדינה משווה אידוי לעישון רגיל ברגולציה ובמיסוי, וכאשר קמפיינים ציבוריים מציגים את שניהם כאותה סכנה, המסר לציבור ברור: אין הבדל, ואולי אפילו עדיף להישאר עם מה שמוכר.

בפועל, מדובר בשני מנגנונים שונים לחלוטין:

• סיגריות רגילות מבוססות על בעירה.
• אידוי מבוסס על חימום נוזל ללא שריפה.

למה על סיגריות רגילות לא שואלים שאלות

מעשנים בישראל כמעט אף פעם לא שואלים מה מקור הטבק, אילו תוספים יש בסיגריה, או מה בדיוק נוצר בזמן השריפה. הנזק ידוע, ולכן אין צורך בבירור.

לעומת זאת, אידוי נתפס ככימיה חדשה, למרות שבפועל מדובר בפחות רכיבים ויותר שליטה. דווקא בגלל שהוא חדש, הוא מעורר פחד. קשה לדעת אם זה מקרי.

החשיבות של בדיקת מקורות

הסיפור של ויטמין E מדגים למה אסור להסתפק בכותרות. חומר אחד, בשימוש לא חוקי, הפך בעיני הציבור להוכחה נגד תחום שלם.

בדיקה של מקורות מראה שנוזלי אידוי ניקוטין מפוקחים לא הכילו ויטמין E אצטט. גם שנים לאחר האירוע לא נצפתה תופעה דומה בקרב משתמשי נוזלים חוקיים.

זה לא אומר שאידוי נטול סיכון. זה כן אומר שהטענה שהוא מסוכן יותר מסיגריות רגילות אינה מבוססת עובדתית.

לקח רחב יותר

הבעיה האמיתית איננה אידוי, אלא חוסר ההבחנה. במקום להבין שצריך פיקוח, בדיקות מעבדה, מסמכי MSDS ושקיפות בשרשרת האספקה, בחרו להכתים תחום שלם.

דווקא מאדים רבים בישראל למדו בשנים האחרונות לבדוק לעומק את איכות החומרים, את מקורם ואת התאמתם לשאיפה. במובנים רבים, רמת המודעות גבוהה יותר מזו של מעשנים רגילים.

ולסיכום

האמונה שסיגריות אלקטרוניות מזיקות יותר מסיגריות רגילות נולדה משילוב של פחד, כשל תקשורתי והכללה מסוכנת. ויטמין E לא היה בעיית אידוי, אלא בעיית שוק שחור.

כמו בכל תחום חדש, הדרך הנכונה איננה הכחשה או הפחדה, אלא ידע, הקשר ובדיקה ביקורתית של מקורות. בעולם שבו מידע מתפשט מהר יותר מעובדות, האחריות להבין את ההבדל בין מיתוס למציאות מוטלת על כולנו.