וייפ בבית מרקחת, בלי תרופה מאושרת: הניסוי האוסטרלי

באוסטרליה, החנות שבתמונה אינה רק מקום לקנות משכך כאבים או לאסוף מרשם. היא גם נקודת המכירה החוקית היחידה של מוצרי אידוי. מאז יולי 2024 אסור לחנות וייפ, פיצוצייה או חנות טבק למכור וייפ מכל סוג, גם אם אין בו ניקוטין. החוק מגדיר את המוצרים שנשארו בשוק החוקי כוייפים טיפוליים שנועדו לגמילה מעישון או לניהול תלות בניקוטין.

אבל למילה "טיפולי" יש כאן משמעות רגולטורית מוגבלת. רשות המוצרים הטיפוליים, TGA, כתבה ביוני 2025 שלא הוגשה לה אף בקשה לרשום וייפ במרשם המוצרים הטיפוליים האוסטרלי, ARTG. לכן היא לא העריכה אף וייפ מבחינת בטיחות, איכות, יעילות או ביצועים. מוצרים שמופיעים ברשימת הוייפים המדווחים עומדים בהצהרת ספק על תקנים מינימליים; הם אינם תרופות מאושרות.

איך קונים וייפ חוקי באוסטרליה

מבוגר בן 18 ומעלה יכול לקנות בבית מרקחת משתתף מוצר בריכוז של עד 20 מ״ג ניקוטין למ״ל ללא מרשם, אם החוק במדינה או בטריטוריה שלו מאפשר זאת. לפני המכירה עליו להזדהות ולשוחח עם רוקח על המוצר, המינון ואפשרויות אחרות להפסקת עישון או לניהול תלות בניקוטין. הכמות מוגבלת לאספקה של חודש אחד בכל חודש.

מי שמתחת לגיל 18 ומי שזקוק לריכוז גבוה מ־20 מ״ג למ״ל חייב במרשם, וגם אז הגישה תלויה בדין המקומי ובהחלטה קלינית. בתי המרקחת אינם חייבים להחזיק וייפ, וכל בית מרקחת קובע בעצמו את המחיר ואת דמי הייעוץ הפרטי, אם נגבים כאלה.

גם המוצר עצמו מוגבל. הטעמים המותרים הם טבק, מנטה ומנטול, והאריזה חייבת להיות אחידה ובסגנון פרמצבטי. החל מיולי 2025 חלים תקנים מחמירים יותר על רשימת המרכיבים, התוויות, העלון לצרכן, הסוללה, הבטיחות החשמלית והערכת הסיכון הטוקסיקולוגי. בנוזל ניקוטין מותרות רק קבוצות מרכיבים מוגדרות, וריכוז הניקוטין המרבי בתקנים הוא 50 מ״ג למ״ל.

"מדווח" אינו "מאושר"

הבלבול מתחיל ברשימת המוצרים של TGA. כדי להיכלל בה, נותן החסות מודיע לרשות שהמוצר עומד בדרישות. הרשות יכולה לבדוק, לבקש מידע ולהסיר מוצר, אבל עצם ההופעה ברשימה אינה אישור ARTG ואינה הוכחה קלינית ליעילות. TGA אף מציינת שהרשימה אינה מבטיחה שהמוצר זמין בפועל.

ההבדל אינו משחק מילים. התקנים יכולים לצמצם סיכונים ידועים: מרכיבים אסורים, סימון עמום, סוללה שאינה עומדת בדרישות או אריזה שמושכת ילדים. הם אינם מחליפים ניסוי קליני במוצר מסוים ואינם מוכיחים שהוא עוזר להפסיק לעשן. לפי TGA, וייפים אינם טיפול קו ראשון; תמיכה התנהגותית ותחליפי ניקוטין מאושרים כמו מדבקות, מסטיקים ולכסניות הם האפשרויות הראשונות.

החוק מכוון אל המוכר, לא אל המשתמש

החזקה אישית בוייפ אינה עבירה פדרלית בפני עצמה. האכיפה מכוונת בעיקר ליבואנים, יצרנים, מפרסמים וסוחרים בשוק הלא חוקי. TGA מציינת עונשים פליליים ואזרחיים משמעותיים על יבוא, אספקה, פרסום והחזקה מסחרית שלא כדין, ובמקרים מסוימים עד שבע שנות מאסר לכל הפרה.

עד פברואר 2025 הרשויות דיווחו על תפיסה של יותר מחמישה מיליון מוצרי וייפ מאז ינואר 2024, בשווי רחוב מוערך של 155 מיליון דולר אוסטרלי. זה מספר גדול, אך הוא אינו מודד את גודל השוק הלא חוקי. במסמך חופש מידע שפורסם אחר כך הבהירה TGA שאין בידיה נתון על מספר הוייפים הלא חוקיים שנמכרים באוסטרליה, ושהיא תיקנה דיווחים שיוחסו לה על עשרה מיליון מכשירים בחודש.

לכן אי אפשר לחלק את מספר התפיסות באומדן מכירות ולהכריז איזה חלק מן השוק נסגר. תפיסות יכולות לעלות מפני שיש יותר סחורה לא חוקית, מפני שהאכיפה השתפרה או בגלל שניהם. זו אותה זהירות שנדרשת כשבודקים איסורים על וייפ חד־פעמי במדינות אחרות: נתון אכיפה אינו בהכרח נתון שימוש.

מה קרה לשיעורי העישון והאידוי

הנתונים הלאומיים האחרונים שמפרסמת הממשלה מתייחסים ל־2024, שנת המעבר עצמה. בסקר של יותר מ־40 אלף בני 14 ומעלה בחמש ערי בירה, 10.5% דיווחו על עישון נוכחי ו־8.2% על אידוי נוכחי. בקרב משתמשי ניקוטין בני 14 עד 24, 79% השתמשו בוייפ.

יש גם סימן ראשון לירידה בחלק מקבוצות הגיל: בקרב בני 25 עד 34 שיעור האידוי ירד מ־17.3% ב־2023 ל־14.2% ב־2024. אבל הסקר חתכי, והרפורמה נכנסה בשלבים לאורך אותה שנה. הוא אינו מאפשר לבודד את השפעת המכירה בבתי מרקחת משינויים במחיר, באכיפה, בזמינות, בהתנהגות או בהרכב המדגם.

הנתונים גם אינם פותרים את שאלת הגמילה. חלק מהמעשנים משתמשים בוייפ כדי להפסיק, אך חלק ממשיכים גם לעשן. מעבר מלא מסיגריות מבערות שונה משימוש כפול, כפי שמוסבר בבדיקה שלנו על התקופה שאחרי המעבר. כדי לשפוט את המודל האוסטרלי צריך לעקוב בנפרד אחרי התחלות בקרב צעירים, מעבר מלא של מעשנים, שימוש כפול, חזרה לעישון וקנייה בשוק הלא חוקי.

האם בית מרקחת הוא מקום מכירה טוב יותר

היתרון האפשרי ברור: גיל נבדק, האריזה מפוקחת, יש שיחה מקצועית, והלקוח נחשף גם לטיפולים מאושרים. המודל מצמצם תצוגה מסחרית וטעמים רחבים. הוא גם יוצר כתובת ברורה לדיווח על פגמים ולהחזרת מוצרים.

החיסרון האפשרי הוא פער בין החוק למציאות. בית מרקחת אינו חייב למכור, המחיר אינו אחיד, והגישה משתנה בין מדינות וטריטוריות. אם מסלול חוקי מצומצם מדי עבור מבוגרים שמעשנים, חלקם עשויים להמשיך לקנות מספק לא מפוקח או לחזור לסיגריות. אם הוא רחב מדי, הוא עלול לנרמל מוצר שלא עבר הערכת תרופה מלאה.

גם שפה אחידה חשובה. בבריטניה נבחנה גישה של אריזה ותצוגה אחידות במקום מודל של בית מרקחת בלבד; ההבדל בין שתי המדינות מוסבר בכתבה על ההצעה הבריטית לוייפ אחיד. אוסטרליה בחרה במערכת טיפולית הרבה יותר, אך דווקא משום כך אסור לטשטש את העובדה שהמוצר אינו מאושר ב־ARTG.

הניסוי האוסטרלי עדיין לא נתן תשובה

אוסטרליה בנתה מסגרת שאין לה כמעט מקבילה: כל וייפ חוקי הוא מוצר טיפולי, כל מכירה עוברת דרך בית מרקחת, ומוצר יכול להימכר גם בלי להיות תרופה מאושרת. התקנים החדשים משפרים את נקודת הפתיחה, אבל הם אינם מוכיחים יעילות קלינית ואינם מגלים כמה גדול השוק הלא חוקי.

כדי לדעת אם המודל עובד דרושים נתונים שלא מסתפקים במספר תפיסות או בסקר של שנת המעבר: שיעורי מעבר מלא מעישון, שימוש בקרב צעירים, זמינות ומחיר בבתי מרקחת, תופעות לוואי, בדיקות מעבדה של מוצרים והיקף רכישה לא חוקית. עד אז אפשר לומר שהמערכת מחמירה ומקורית. מוקדם לומר שהיא פתרה את בעיית האידוי.

הכתבה מבוססת על מסמכי ממשלת אוסטרליה ו־TGA שהיו זמינים עד 30 באוגוסט 2026. היא אינה ייעוץ רפואי או משפטי.